על הריון

לכתוב זה ההיפך מלשכוח. בואו נקרא לפוסט הזה "יציאה מארון ההריון". לא בטוחה אם זו קריאה מעניינת, אבל כהרגלי – אני כותבת את זה בשבילי.

לפני

  • החלטנו שאנחנו רוצים להתחיל לנסות בינואר 2015, אחרי כמעט עשור של זוגיות וכמעט 5 שנות נישואין בהן שאלו ורמזו אינסוף פעמים לכיוון. לפני הכל, התחלנו כל מיני בירורים רפואיים כמו בדיקות גנטיות, בדיקות דם והתייעצויות עם מומחים כדי להתחיל את התהליך ברגל ימין.
  • באזור ספטמבר 2015 כבר ידענו שהכל בסדר ואפשר להפסיק עם אמצעי המניעה, אחרי כמעט עשור על גלולות. אמרנו שיקח כמה שיקח, בלי לחץ לגבי מתי כל ההריון הזה יקרה, אנחנו מוכנים לזה כמה שאפשר להיות מוכנים.
  • בסוף נובמבר, סבתא שלי התאשפזה בבית חולים אחרי אירוע לב. שאלתי את עצמי אם חיכיתי יותר מדי מכדי שסבתא תזכה לראות נין שלה, קיוויתי שהתשובה תהיה שלילית.

שליש ראשון

  • החל מאמצע אוקטובר, עבדתי בטירוף. באמת טירוף שלא נראה כמוהו בחיי עד כה. זו הייתה תקופה מאוד מאוד מתישה פיזית ורגשית, עם מעט הפוגות. חוץ מזה גם קנינו דירה, שיפצנו אותו ועברנו אליה. חוץ מזה גם טסתי לחו"ל לראיון עבודה. חוץ מזה גם היה שבוע מילואים כשבוע אחרי מעבר הדירה.
  • המחזור שלי איחר בחודש דצמבר, דבר חריג בפני עצמו, והופיע שבוע אחרי בתור דימום מוזר ולא עקבי שנמתח על פני שבוע וחצי. קבעתי תור לרופאת נשים במחשבה שמשהו לא תקין קרה פה וכדאי לבדוק. לא היו תורים עד תחילת פברואר, אז דחיתי את זה במחשבה כי הרי קיבלתי איזשהו מחזור, גם אם הוא היה ממש מוזר.
  • קיבלתי את העבודה שהתראיינתי אליה וחתמתי על החוזה. עכשיו צריך רק לסגור את סוגיות הויזה ואנחנו עוברים. בתקווה, מתישהו. בעתיד הלא ברור.
  • התחלתי לחשוד שאני בהריון בסוף ינואר, אחרי שבועיים שהרגשתי בהם כמו סמרטוט ואחרי פעם נוספת שהמחזור שלי איחר. עשיתי משמרות לילה במילואים וזה נתן לי חיזוק לכך שאולי אני פשוט בג'ט לג. לא היו לי בחילות, אבל נהייתי רגישות לריחות (ודחייה מריחות מסוימים: טיגון, סיגריות, בשמים מסוימים), ורציתי לאכול בריא כל הזמן. גם ירדתי כמה ק"ג טובים במשקל, היה לי צינון שלא עובר, ותחושה של תשישות מוחלטת, כמו במחלת הנשיקה. למעשה, אלמלא ידעתי שאנחנו מנסים להכנס להריון, הייתי מניחה שאני שוב חולה במחלת הנשיקה. הסימפטומים היו מאוד דומים.
  • שבוע שלם פמפמתי ליוגב שנראה לי שאני בהריון. אמרתי שאם המחזור לא מגיע ביום ו', הוא הולך לקנות בדיקת הריון בבוקר ואני אשתין על המקל. הגענו ליום שישי ולא היה מחזור. השתנתי על מקל.Stick
  • OMG, אני בהריון. בחישוב מהיר, המחזור האחרון היה הדבר המוזר ההוא בדצמבר, אני ב.. שבוע 7. שמחה מאוד, משתפת את ההורים שלי, אחי ואת אחד הגיסים. אבא היה בדיוק בדרך לבית החולים לבקר את סבתא, מאושפזת שוב. הוא נשמע בטלפון כאילו פתאום הוא Walking on sunshine. הוא כל כך רצה לקבל נכד לכבוד גיל 60, ונראה שזה עומד לקרות.
  • OMG, אני בהריון. שבוע 7 זה נורא מוקדם, רוב ההפלות קורות בשבועות הראשונים. יש לי מלא נוגדנים בדם וסיכוי מוגבר להפלות. לחץ. לחץ לחץ לחץ. ביום ראשון עשיתי בדיקת דם שהייתה מוכנה לצורך העניין שאימתה את בדיקת השתן וכן, אני אכן בהריון. איזה לחץ. וגם שתיתי בירה לפני שבוע. ועישנתי כמה סיגריות. לחץ לחץ לחץ.
  • התור לרופאת הנשים הגיע, זה שקבעתי בגלל המחזור המוזר בדצמבר. מסתבר שזה בכלל לא היה מחזור וכבר הייתי בהריון, במקום גוש תאים עם דופק אנחנו רואים 5 ס"מ של יצור אנושי בהתהוות, עם ראש, רגליים, ידיים ובטן. אני מרגישה מטומטמת להחריד שלא עליתי על זה עד עכשיו ובבד בבד מאושרת עד מעל הראש שעברתי את השבועות המסוכנים ביותר מבחינת הפלות טבעיות והיצור הזה שרד. הרופאה מציידת אותי ברשימת בדיקות ארוכה מאוד שעליי לקבוע מיד כי מי לעזעזל מגלה שהיא בהריון בשבוע 12, זה כבר בדרך כלל אולטראסאונד שני, ויש הרבה עבודה לפניי. באותו היום מרחיבים עוד את רשימת האנשים שיודעת בחברות ממש טובות שלנו וההורים שלו. קוראים לו Hell Spawn, הכנה ראויה לקראת ה-"מה עשית לי??" שבטח עוד יהיה בחדר הלידה.

HS 12W

  • שלושה ימים אחרי זה יש לנו עוד אולטראסאונד לשקיפות עורפית, הכל טוב ואנחנו רואים את החיזר הזה שוב. יש לו אף כמו לאבא שלו, לא מפתיע.
  • חוסר הוודאות והשליטה מאוד קשה לי. אני נפגשת לראשונה עם אחות מעקב ההריון, שמסבירה לי שבכל מקרה, עד שבוע 24, אין ממש מה לעשות אם משהו משתבש בתהליך. איך אני אמורה לעבור עכשיו עוד כמה שבועות בלי לדעת מה קורה בבטן? בצעד החלטי אך לא לגמרי שפוי אני קונה מכשיר דופלר ביתי (סוג של אולטראסאונד שמאפשר לשמוע מה קורה בפנים) ב-17$ מאלי אקספרס. לא לגמרי שפוי ורציונלי, אבל אולי זה יכניס קצת שפיות לחרדות שלי. 
  • אני קונה גם כמה מכנסי הריון באינטרנט, מקווה שהם יגיעו לפני שכבר לא אוכל ללבוש את המכנסיים שיש לי.
  • עוברים את סקירת המערכות הראשונה, מגלים שזה בן. הייתה לי תחושה שזה בן, כל הזמן התייחסנו אליו בתור בן. אבל רגע, מה עושים עם ברית המילה? אנחנו חלוקים בנושא, אני רוצה ויוגב לא. דוחים את הדיון למועד יותר רלוונטי.
  • פיפי. כל הזמן פיפי.

שליש שני

  • מגיע האולטראסאונד הביתי ואנחנו מתחילים לחפש את  הקטן מדי ערב. לפעמים מוצאים את הדופק, לפעמים סתם שומעים בועות ותזוזות ברחם. זה כל כך נעים ומרגיע. ה-17$ הכי טובים ששילמתי, בחיי.
  • התחלתי לצלם bumpies שבועיים. זה די נחמד לראות איך הבטן מתפתחת משבוע לשבוע, אפילו אם עדיין לא רואים את זה כשאני לבושה.
  • סיפרתי בעבודה שאני בהריון, לחברי המשפחה שלא ידעו וחברים טובים בניכר. התחלנו לספר בספונטניות לחברים שפגשנו. מימדי הלחץ ממש ירדו.
  • הולכים לסיור באיכילוב ובאסף הרופא. האוכלוסיה בכל בית חולים מאוד שונה, הפרוצדורות הרפואיות דומות מאוד. איכילוב נשמע יותר גמיש לכיוון לידות טבעיות, אולי מרוב תל אביביות שרוצות ללדת בתנוחת הפרה הפועה (יוגב המציא).
  • מרגישה חוסר ריכוז בעבודה, תוהה אם זו הטפשת המפורסמת. משתמשת בתירוץ הזה בינתיים כדי להסביר את זה, בעיקר לעצמי.
  • העייפות עברה, החולשה עברה אבל אחרי ירידות משמעותיות במשקל, התחלתי לעלות. החזה שלי גדל, כמו שאמא תמיד הבטיחה. חזרתי להרגיש כמו עצמי. היה גם פחות לחץ בעבודה, התמקמנו בדירה ונכנסנו לשגרת החיים של השליש ה"קסום". התחלתי לעשות תרגילי פילאטיס הריון בבית עם עצמי, כדי לשמור על הגוף ולהתכונן ללידה.
  • הבגדים שקניתי בדצמבר לא לגמרי עולים עליי. הולכת וקונה שני מכנסי הריון ליד העבודה במחיר מופרך כי די כבר עם הכפתורים הפתוחים, רוצה שיהיה יותר נוח.
  • עשינו סקירה שניה, ל-Hell Spawn יש ראש גדול באופן יחסי לגוף שלו. מעניין מי עוד נולדה עם ראש גדול בצורה לא פרופורציונלית. אבל הוא בריא ומתפתח בצורה תקינה אז למי אכפת. ראינו אותו בתמונת תלת מימד והוא מתחיל להראות אנושי ואפילו חמוד.

^A55CB38E13AD23008A2D4CE5BEBBF6533693E8476BE96CEFB7^pimgpsh_fullsize_distr

  • קניתי כרית הריון ענקית. אני עוד ישנה בסדר בלעדיה, אבל זה נחמד לחבק אותה בלילה.
  • התחלתי להרגיש תנועות! החסרונות של שליה קדמית הן שמרגישים יחסית מאוחר, והנה, שבוע 21 ומשהו, התחלתי סוף סוף להרגיש את תחושת ה"דגיגונים השוחים", "בועות אוויר מתפוצצות" או מה שזה לא יהיה. תנועות ממש קלות ולא עקביות, אבל כשמצליבים עם האולטראסאונד הביתי – קשה לטעות. זה הוא! סוף סוף!! גם יוגב התחיל להרגיש אותו וזה ממש מרגש את שנינו.
  • אנחנו טסים לארצות הברית בפסח לטיול "הכנה למעבר" או פשוט בשביל לעשות חג בארה"ב. מצטיידת בכמות בגדי הריון במחירים מגוחכים (הפעם כלפי מטה) ונהנים משבוע כיפי עם הסניף האמריקאי של המשפחה. מתים כבר להצטרף אליהם. קונים גם כמה דברים בשביל התינוק, אם כי הלידה נראית עדיין כל כך רחוקה. הדיילת במטוס נגעה לי בבטן. זה היה ממש מעצבן, אבל הייתי כ"כ עייפה שלא אמרתי כלום.
  • התחלתי עוד תקופה אינטנסיבית בעבודה, אבל הידיעה שאני בהריון גורמת לי להיות יותר טובה לעצמי ולא להתיש את עצמי באותה המידה. זה גם קל יותר מהתקופה המקבילה באוקטובר, תודה לאל.
  • אני מבקרת את סבתא בבית החולים השיקומי בו היא נמצאת. היא חשבה משום מה שילדתי כבר. לא סבתא, אני בחודש שישי.. עוד יש קצת זמן. ביקשתי שתציע שמות לילד, אבל אין לה אף לא רעיון אחד.
  • התחלתי ללכת לפילאטיס ויוגה להריוניות באמבריא. זה קרוב לעבודה וזה להזיז את הגוף, אני די מרוצה מהעניין.

שליש שלישי

  • Hellspawn משהק! זה חמוד ומרעיד את הבטן בתנועות קצובות. ניכר שזה הילד שלי. אני די מרוצה מעניין התנועות בכללי, כיף להרגיש אותו שם.
  • סבתא נפטרה. קשה לאבא שלי ברמות שאי אפשר להסביר. אני לא מאמינה שהיא לא תזכה להחזיק את Hellspawn. זה די שובר אותי. השבעה הייתה מאוד קשה.
  • המשפחה שלי מציקה ליוגב בנושא הברית. אני שולחת את כולם לכל הרוחות. זו החלטה שלנו ורק שלנו. קוראת עוד על שיקולים לכאן או לכאן.
  • עשינו קורס הכנה ללידה של מכבי. חוץ מיועצת ההנקה שרציתי להרוג, היה ממש סביר. נראה שקראתי מספיק באינטרנט כדי לוותר על זה, אבל לשמוע מזוגות אחרים עשה לי טוב וגם היה מבדר לפרקים.
  • אני מלטפת את הבטן שלי הרבה. לא הבנתי את העניין הזה לפני שנכנסתי להריון, אבל יש בעליה הזו במשקל משהו מאוד מיוחד בעיניי. אני אוהבת את הגוף שלי ומוקירה לו תודה על זה שהוא מסוגל לכל הפלא הזה, ושהגעתי עד כאן בלי לסבול, באופן יחסי.
  • החלטנו שאלד באיכילוב, מזמינים גם מלונית. זה אמנם יקר, אבל אקבל החזר של 50% ממכבי שלי שלא השתמשתי בו בכלל עד כה. לא מבינה כ"כ את הלחץ לעשות הכל בפרטי, הרופאים במכבי ממש טובים והצלחתי לקבוע תורים לרופאים מאוד מומלצים מהם קיבלתי שירות ממש טוב וחיובי.
  • זה שליש הרשימות. רשימת קניות, רשימת דברים להשיג, רשימת אריזה לתיק לחדר לידה, רשימת מטלות בירוקרטיות שנשארו פתוחות הרבה זמן.
  • התחלנו להכין את הכלבים לשינוי בבית. הורדנו אותם מהספה, הפסקנו לישון איתם בלילה והסדרנו את היחסים ביניהם. ההתחלה הייתה מאוד קשה אבל ברור לנו שזה לטובה. הם התינוקות שלנו ואנחנו אוהבים אותם מאוד, כל המארג המורכב הזה צריך לעבוד ביחד גם אחרי ש-Hellspawn יוולד.
  • עושים הערכת משקל ראשונה, נראה שהוא באחוזון 55-60. זה טוב. עדיין ראש גדול, לא מפתיע בכלל.
  • נהיה חם, החום הזה מתיש ומנפח לי את הרגליים. של מי היה הרעיון הזה, ללדת באוגוסט? אני מקפיאה את חדר השינה כל לילה.
  • טפשת הריון היא שקר. אמרו לי שזה יהיה אז האמנתי שזה יהיה, אבל לא באמת. אני חדה מאי פעם, מתקתקת הרבה משימות במקביל ובכללי מרגישה די טוב.
  • הרבה פיפי, אבל לא בקטע הזוי. אולי פשוט יש לי יכולת התאפקות די משמעותית.
  • הגעתי לחודש תשיעי וקיבלתי לגיטימציה סביבתית להתחיל להתלונן. להלן קובץ תלונותיי לשבוע 36:
    • קשה להרים את הסבון באמבטיה
    • קשה לשים לק בציפורני הרגליים (או לעשות פדיקור..)
    • אי אפשר לשכב על הגב
    • קשה לשבת על הספה כי בכל פוזיציה יכול להיות נוח עכשיו ולא נוח עוד דקה
    • קשה לאכול מנה גדולה של אוכל כי פשוט אין מקום בבטן
    • לצאת מהבית למקום שאינו ממוזג או בדרך שאינה כוללת מזגן מקצה לקצה זה סיוט
    • אני נוהמת כבר כמה שבועות באוזן של יוגב, ולא באמת שולטת בזה.
    • אני גם נוחרת.
    • פעם היו לי קרסוליים נאות, יכולת לענוד טבעות על אצבעות הידיים וסבלנות רבה לבני אדם. מקווה שלפחות שניים מהנ"ל יחזרו אחרי הלידה.
  • עברנו הערכת משקל שניה ואחרונה. זה היה האולטראסאונד האחרון בו אראה את קטני עד שנגיע לחדר הלידה. הוא זז ומשתולל גם עכשיו, הרופאה הנהדרת שלי אומרת לי לישון טוב בלילה, מאחלת לי הצלחה ואומרת לקבוע תור 6 שבועות אחרי הלידה. OMG. זה כבר ממש קרוב.
  • שבוע 37 ויצאו לי סימני מתיחה על הבטן עצמה. אוף. בצדדים כבר היו לפני, ממש קיוויתי שאצליח להמנע מאלה שבאמצע.
  • הפסקתי ללכת לעבודה. לשבת כל היום עם רגליים למטה גמר לי את הרגליים, וגם אין רצף מזגני. מתכוננת לזה שאני אבלה כמה חודשים בעיקר בבית, מחליטה שיש בזה גם יתרונות.
  • סיכמנו את סוגיית ברית המילה. אהובי הלך לקראתי ואני מעריכה ומוקירה את זה מאוד. מתחילה לחפש רופא מוהל, מגלה שהם עושים מלא בריתות ביום ורוצים שידברו איתם רק אחרי הלידה. סבבה.
  • אני מרגישה כמו חבית. הבטן שלי ממש גדולה, אם כי ב-94.4 ק"ג, אני עדיין לא בשיא המשקל שלי (96, אם אתם חייבים לשאול). המשקל לא מטריד אותי בכלל (כי זו עליה מאוד סבירה). נפרדת מאחות ליווי ההריון ומבטיחה לעדכן אם ילדתי.
  • נכון לשבוע 39, אני עדיין עומדת במבחן הפירואט (מסוגלת לעשות פירואט, רגל אחת, כזה של בלט). חיננית עד הרגע האחרון, אם כי לא מרגישה סקסית בכלל. יוגב לא מסכים. הוא כה מוזר. אני אוהבת אותו.
  • Aaaaany day now. בזמנך החופשי. רקדתי בחתונה אתמול וזה לא זירז את הלידה, לא שבאמת היו לי תקוות. יש נשים בפייסבוק שעושות הכל בשביל ללדת כבר (משלמות הון על אננס!). היומולדת שלי מחר, מקווה מאוד שהוא ימתין עוד קצת כדי שיהיה לו יום מיוחד משלו.

סבתא שלי

סבתא נפטרה ב-15.6, חודשיים וקצת לפני התל"מ. סבתא אהובה שלי. אישה חזקה, משכילה, עקשנית וטובת לב. יש לנו מזל גדול שהיא הגיעה לגיל 94, שזכינו לבלות איתה כל כך הרבה זמן. ופתאום זה נראה מעט, לא מספיק. כואב לי שהיא לא תזכה לפגוש את הנין שלה, שבוודאי ישמע עליה הרבה. כל כך קיוויתי שזה יקרה, ונוכל לצלם תמונה אחת שלו בידיים שלה.
כל מה שאוכל להגיד זה תודה. תודה על האהבה האינסופית, על החיוך, על זה שתמיד נתת לי נשיקה אחת יותר, על החינוך לערכים, על ההשכמות בבוקר ועל זה שתמיד היית ותמיד תהיי לי מודל לחיקוי. את תמיד תהיי איתי, בכל אשר אלך.savta

4 תגובות על הפוסט “על הריון

  1. עשית לי צמרמורת … את סבתא ז"ל אפילו אני זטכרת מצויין מהילדות . בהצלחה בכול מה שתעשי . את כותבת נפלאאא וממליצה מאודד לעשות ברית כי רואה מה קורה לחברי הבן שלי שלא עשו… (בעיות שנגמרות בחדר ניתוח … זה בריא לעשות ברית ) ממליצה אחת שכבר יש לה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *