על כסף

יום רביעי לאתגר, ולשם שינוי אני כותבת כשיש אור שמש בחוץ ולא על חשבון שעות שינה יקרות. יום שישי הוא די קדוש במובן הזה, בדרך כלל אין שעון מעורר ואני זוכה לכ-10 עד 12 שעות רצופות. רק שבשלושת השבועות האחרונים, הגברים שבחיי מתעקשים להעיר אותי בעשר. מנוולים.

על כסף

לקחנו משכנתא השבוע. כל הטירוף הזה סביב קניית הדירה היה מאוד מוזר ולא צפוי. אנחנו שוכרים דירה כבר שש שנים, והייתי בטוחה שדירה משלנו היא חלום רחוק. אמא שלי, לעומת זאת, מדברת כבר מעל שנה על זה שכדאי שנעשה את זה. האסימון שלי נפל כשבעלת הדירה שלנו, זו שעשתה על חשבוננו די הרבה כסף ב-4 השנים האחרונות, אמרה שכדאי לנו לקנות דירה.

את כל המשנה הכלכלית שלי למדתי מהסתכלות על ההורים. הגענו לארץ לפני כמעט 25 שנים, עם לא יותר מ-800$ לאדם. חמש נפשות מתוכן שתי סבתות בפנסיה. סל הקליטה המפורסם לא אפשר חיים נוחים במיוחד, וההורים האקדמאים שלי עשו הכל בשביל להכניס קצת כסף בזמן האולפן. אמא ניגנה ברחוב, אבא עשה מגוון מאוד משונה של עבודות פיזיות. מהנדס תוכנה בן 36 שסוחב ביצים ועובד בבניין. כל עבודה מכבדת את בעליה – הלכה למעשה. בהמשך הם למדו קצת עברית והתחילו לעבוד במקצוע, לאט ובזהירות התחילו לבנות את העתיד של המשפחה שלנו בארץ.

זו לא הייתה דרך קלה. אני זוכרת שיחות טלפון מהבנק, שמבקשים שההורים יחזרו אליהם דחוף בגלל מינוס כזה או אחר. המשכנתא של ההורים שלי, שהיא פחות מחצי ממה שאנחנו לקחנו, הייתה על סכום שנראה אסטרונומי בשנות התשעים.

למדתי שאפשר לשלוט בהוצאות, לקצץ במקומות מסוימים כדי לשמר רמת חיים טובה, גם כשיש הלוואות וחובות. ההורים לא טרחו להסתיר ממני את המצב הכלכלי שלנו, ולימדו אותי להכיר תודה על העבודה הקשה שלהם. לימדו אותי להשוות מחירים בסופרים ואצל ירקנים, לקנות בגדים בסופי עונה וכמובן – להזמין דברים באינטרנט.
התחלתי לעבוד בגיל 14, בטלמרקטינג שרוב העובדים בו היו בני נוער. הייתה לי תחושת עצמאות מטורפת כשקיבלתי את הצ'ק הראשון, כ-200 ש"ח. את רוב הכסף כיליתי על סיגריות ואוכל, אבל זה היה כסף שהרווחתי לבד ועשיתי איתו מה שרציתי.

התחתנתי עם גבר נהדר שמפחד מכסף. בשנים האחרונות גיליתי לתדהמתי שהוא לא היחיד, אלא שהוא חלק מהרוב. רוב האנשים מפחדים מכסף. לרוב האנשים לא נעים לדבר על כסף, והם נמנעים מהתעסקויות הסובבות אותו – בנקים, תלוש המשכורת שלהם, פירוט חיובי אשראי.

כשתכננו את החתונה, היה סיכון משמעותי שלא נצליח לכסות את האירוע. לפני חמש שנים הרווחנו קרוב מאוד למינימום, והחסכונות שלנו היו בהתאם. גם חוב של 10,000 ש"ח נראה סכום אסטרונומי. אז עשינו בהתאם: קניתי שמלות ב-eBay, סגרנו אולם בדקה התשעים עם דיל יחסית זול וויתרנו על תוספות שהיו מקנות לאירוע נופך יותר מרשים. כל ההוצאות נוהלו באקסל, ועשינו חישובים בשביל לוודא כל הזמן שאנחנו לא חורגים.
כשהגענו הביתה ספרנו את הצ'קים וגילינו שכיסינו את הכל, בזכות החברים והמשפחה. התקשרתי לאמא בחמש בבוקר לבשר לה את הבשורה ולחלוק איתה את ההקלה המטורפת שהרגשנו. זו הייתה הרגשה נהדרת.

המקרה שלנו הוא מקרה נדיר, והרבה מאוד אנשים מוצאים את עצמם בחובות אחרי חתונה, מעבר לשכירות, לימודים, כל אירוע או שינוי משמעותי בחיים. זו כרוניקה של עוני ידוע מראש. התנהלות כלכלית מטופשת שמביאה אנשים למצב שבו הם לא מסוגלים לחסוך, חיים מהלוואה להלוואה ולא מסוגלים להתמודד עם הוצאות בלתי צפויות.
זו לא גזרת גורל, מצב כלכלי לרוב לא עובר בירושה. לדעתי, רווחה כלכלית שנבנית במאמץ ניתנת לשימור הרבה יותר מאשר רווחה כלכלית שגדלים בה ולוקחים כמובנת מאליה.

מודעות גורמת לנו לשאול שאלות, לעשות סקרי שוק ולקבל החלטות שמבוססות על מידע.
וזה, בעצם, כל מה שאנחנו צריכים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *