אורז אדום בנוסח יענו הודי

כשגרתי בבית של ההורים, אחד המאכלים השנואים עליי היה האורז. אמא תמיד הייתה מכינה אותו מפוצץ בכורכום, נטול תבלינים אחרים, ותמיד מגיע כבלוקים קשים. לא כיף.
אין לי מושג מה זה אוכל הודי. ההיתקלויות הבודדות שלי בו כללו ביקור אחד במסעדת אינדירה בת"א, שהשאירה רושם.. תמוה. לא כזה שגרם לי לרצות עוד, בכל אופן.

על כן, לא ברור לי למה החלטתי לנסות את השילוב הזה של אורז-קרם קוקוס-קארי.

המצרכים:

  • כוס אורז אדום (אפשר גם מלא או לבן, אבל הוראות הבישול הן עליכם!)
  • פחית קרם קוקוס (אפשר גם חלב קוקוס למי שרוצה לדלל את הקלוריות, אבל הרוטב יצא דליל בהתאם)
  • שני גזרים
  • בצל גדול
  • חבילת ערמונים מבושלים (100 גר')
  • אבקת קארי
  • שמן זית
  • תבלינים נוספים לבחירתכם: מלח, פלפל, שום גבישי, ציפורן טחון, אגוז מוסקט טחון.
מי שממש ממש שונא כל דבר שקשור לקוקוס, יכול להשתמש בשמנת מתוקה לבישול.

הכנות: קצצו את הגזרים, הערמונים והבצל בקוביות יפות. בגלל שלגזר יש זמן בישול\טיגון די ארוך, אני אוהבת לדחוף אותו למיקרוגל ל-3 דקות. הוא יוצא רך וטעים ויותר טוב מזה – לא מבזבז לי את הזמן.

נתחיל מהאורז: הרתיחו קומקום מלא במים, ובמקביל שימו סיר על האש עם 2 כפות שמן זית. שפכו את האורז לתוך הסיר וטגנו אותו כ-2 דקות. הטיגון עוזר לקצר את זמן הבישול. פחות או יותר בזמן הזה, המים ירתחו. שימו 2 1/4 כוסות מים לכל כוס אורז, והמשיכו לבשל על אש גדולה (כן, אני יודעת שעל האריזה כתוב להנמיך את הלהבה!). אני נוהגת לערבב פעם ב-4 דקות, ושאר הזמן לכסות את האורז.
בערך אחרי 17 דקות, האורז יתחיל להפגין סימני מצוקה בדמות "נגמרו לי המים! הצילו!":

תעזרו לאורז בכוס מים נוספת מהקומקום המלא-לשעבר שלנו. אחרי עשר דקות נוספות של בישול על אש גבוהה יקרה מצב דומה, אבל טעימה תעזור לכם להבין שהאורז כמעט כמעט מוכן. ברגע זה ממש כבו את האש, שימו טיימר על 20 דקות וכסו את האורז. המים שנשארו בסיר ימשיכו את תהליך הבישול ויספגו באורז. התוצאה תניב אורז מוכן, שלא מגיע בגושים (אמא, תראי ותלמדי!).


פיניש אחרון עם האורז – לסנן אותו במסננת דקה, ולשפוך עליו המון המון מים, עד שהנוזל שיוצא מתחתית המסננת שקוף.

יאללה לרוטב! בסיר רחב מחממים 2 כפות שמן זית, ומטגנים בו את הבצל, עד להשחמתו. מוסיפים את הגזר (שהוצאנו מהמיקרוגל, כן?) ומערבבים היטב. מתבלים את הגזר והבצל בקארי (כפית גדושה היא מעל ומעבר), מלח,פלפל ושום גבישי לפי הטעם. מי שאוהב ורוצה לחזק את הארומה של המנה – קורט ציפורן טחון וקורט אגוז מוסקט. ניסיתי פעם גם עם ג'ינג'ר ויצא מעולה.

כסו את הגזר והבצל בתכולתה של פחית שלמה של קרם קוקוס. ערבבו טוב והביאו לרתיחה. אחרי הרתיחה, הוסיפו את הערמונים.
ערבבו את האורז עם הרוטב, וסיימנו!

את הרוטב אפשר ומומלץ להכין במקביל לבישול האורז, אבל זה לגמרי תלוי במידת הקשב שיש לכם לבילוי הזה במטבח.
כל ניסיונותיי במתכון הזה בווריאציות שונות שלו (אורז בסמטי מלא, אטריות אורז) נגמרו בליקוקי צלחת אינטנסיביים.

PS: לכל הסקרנים, סאגת השזיפים לא נגמרה. להיפך. גם בסופ"ש הזה קנינו כמה קילוגרמים של שזיפים (בשני שקלים!!). בקרוב – קציצות שזיפים, ממרח שזיפים, פאי שזיפים, שקשוקת שזיפים ועוד! בקרוב.

תיאום ציפיות

עד עכשיו כתבתי שני פוסטים. מי שהסתכל עליהם כנראה חושב לעצמו שזה עוד בלוג בישול, או בלוג בישול בריא, או כל סוג של בלוג שקשור לאוכל. התשובות לכל אלו ימצאו פה.

זו הייתה המחשבה הראשונית שלי, כשחשבתי על אתר משלי. הייתה אופציה קונקרטית מאוד בשם DanasFood.com.
האמת? אני אוהבת לבשל ואוהבת לאכול. אני לא עילוי קולינרי או קונדיטורי (זו מילה בכלל?). אני עושה טעים, ולא הרבה יותר מזה.
לפעמים זה גם יוצא יפה, למשל פה:

אז קצת תוכניות לעתיד, גם בגדר תיאום ציפיות:

  1. לכתוב על דברים טעימים שאני מכינה, גם אם הם עממיים משהו (..לא, לא חביתה).
  2. לכתוב על דברים אחרים שמסתובבים לי בראש. רוצה לכתוב על הלימודים, על הורות מודרנית (ולא ממקור ראשון), ניהול, טיולים, ביולוגיה או מודעות עצמית. ועוד ועוד ועוד.
  3. לגרום לבעלי לכתוב פה. הוא יכתוב על פוליטיקה, אקטואליה ודברים שאני כיום מנועה מלהביע בהם את דעתי בפרהסיה.
  4. בין פוסט לשניים בשבוע. סולידי.

מ..ע..כשיו!

שזיפים טייק 2 – קומפוט

גדלתי במין בית קסום כזה, שבו תמיד היה דגש על להוציא את המקסימום מכל דבר. כשבסוף הפוסט הקודם נשארתי עם 20 גרעיני שזיפים, אמרתי לעצמי "אהא! אמצא להם שימוש משמעותי!".
…ואז השארתי אותם לילה בתוך סיר חצי מכוסה, באתי יום למחרת וגיליתי כמות עצומה של זבובונים. הכל הלך לפח (כולל הזבובונים).

עשיתי טייק נוסף של הקראמבל האדיר, ונשארתי, שוב, עם 20 גרעינים. ניצול שאריות פר אקסלנס + חיבור לצד הרוסי שלי = קומפוט!
קומפוט הוא, איך לומר, מיץ אמיתי. אפשר לעשות אותו ממגוון רחב של פירות, אבל מבחינתי הוא בגדר ניצול טוב של שאריות ולא מעשייה בפני עצמה. פה עשיתי אותו משזיפים ותבלינים, אבל אני זוכרת אותו על בסיס תפוחים, פירות יבשים וכל מיני דברים טובים שסבתא השתמשה בהם.

המרכיבים להלן הם לליטר אחד של המשקה הרוסי-טעים הזה:

  1. 10 גרעיני שזיפים (עם קצת בשר עליהם)
  2. 1 כפית קינמון
  3. כף סוכר-לייט(או כף סוכר)
  4. 10 מסמרי ציפורן (התבלין ציפורן – אבל לא הטחון)
  5. 1/2 כפית אגוז מוסקט
  6. 1/2 כף רוזמרין

העבודה מאוד פשוטה. מרתיחים ליטר מים (או יותר, בהתאם לכמויות שכתבתי למעלה). שמים את הגרעינים בסיר על אש גדולה, ומכסים במים הרותחים. מוסיפים את התבלינים וממשיכים לבשל, בלי מכסה, כ-25 דקות, עד להיפרדות רוב חלקי הפרי מהגרעין והתמוססותם במים. התוצאה צריכה להיות בצבע בורדו כהה ויפה.
לסיום, סננו במסננת דקה את התערובת.

עכשיו, יש כאן שתי אסכולות – חובבי הקומפוט החם לעומת הקר. בעיניי הוא לגמרי עובד בשניהם, וזו שאלה של העדפה אישית, כמו גם מזג אויר. מי שלא שותה תה בקיץ, לא ירצה קומפוט חם בקיץ. בשבילי קומפוט חם הוא תמיד דבר מבורך.

אז מסתבר שהשזיפים שהתלוננתי עליהם בפוסט הקודם נהדרים. גם עלו 3 שקלים, וגם מתוקים וטעימים כמו שאני ממש אוהבת.
הכל לטובה, אין ספק.

קראמבל שזיפים, או – מה עושים עם בעל לא צייתן?

יש לנו בעיות תקשורת. זה נכון. קורים מקרים רבים שבהם אני אומרת דבר מסויים, והתוצאה שונה לחלוטין. היום, למשל, הוא החליט לפנק אותי ביום שבו אבלה בבית, והוא יסבול לבד, בחום, בקניות. ציידתי אותו ברשימה. לכאורה הכל בסדר.

ואז הוא חוזר הביתה עם סלסלה של שזיפים.

בחיאת ראבאק, עוד שזיפים? עוד לא סיימנו את השזיפים של השבוע שעבר. שוכבים לנו 20 שזיפים בשלבים שונים של התעייפות. "הם עלו 3 שקלים לקילו!", הוא מפציר בי.
בסדר, בסדר. לא צריך להשתגע. נעשה קראמבל.

הסוד הגדול עם קראמבל טוב הוא שאין סוד גדול. כמה פשוט, ככה טעים. זה עובד נהדר עם סוגים שונים של פירות (במיוחד תותים ופירות יער – אבל זו לא העונה).
הוריאציה שלי היא שילוב של שני מתכונים, והתוצאה לא מאכזבת.

מצרכים לפירורים:

  • 1 כוס קמח מלא
  • 1 כוס שקדים טחונים
  • 3/4 כוס קוואקר עבה (אני אוהבת עבה, הדק לא מורגש מספיק) (No pun intended)
  • 3 כפות סוכר-לייט (גם סוכר תופס)
  • חופן ערמונים ופקאנים
  • 2 כפיות קינמון
  • 5-6 כפות שמן קנולה (אפשר גם שמן אחר, רק לא זית)

מצרכים לתערובת השזיפים:

  • 20 שזיפים (אדומים ו\או כתומים מבפנים)
  • 2 כפות סילאן
  • 1/2 לימון

הכנתי בתבנית מלבנית, חד"פית, שקונים בסופר ודורשת יחסית הרבה שזיפים. כלל האצבע פה הוא לכסות את קרקעית התבנית לגמרי (בלי חורים), ואז להוסיף עוד שלושה-ארבעה.

חותכים את השזיפים. קראתי לזה "שיטת הרישול", או "אם-אף-אחד-לא-ישים-לב-למה-להתאמץ?". חלק מהזמן יצא לי קצוץ דק, סלט סטייל, וחלק מהזמן חיפפתי לחלוטין וזרקתי חתיכות גדולות. את הזרעים ומה שמקיף אותם שמתי בצד, למשהו אחר (אולי בפוסט אחר, נראה).

קצצנו ונהנינו? סחטו מיץ מחצי לימון (עשיתי ידנית), הוסיפו את הסילאן ויאללה לערבב. המבחן האמיתי לאיזון בין החמוץ למתוק הוא הטעם של האצבע אחרי ערבוב אינטנסיבי.
קוריוז משעשע לגבי סילאן: יש הבדל תהומי בין סירופ סילאן לבין סילאן טבעי. מזמינה אתכם להסתכל במרכיבים של כל אחד מהם, בהזדמנות הבאה שאתם בסופר.

זו הייתה מרבית העבודה, וזה הזמן להדליק את התנור ולכוונו ל-180 מעלות. ועכשיו, לפירורים!

מערבבים את כל החומרים היבשים יחדיו, ומוסיפים את השמן בהדרגה. הכי חשוב – להגיע לרמת פירוריות אמיתית – כדי שנוכל להינות מהקראנץ' בהמשך.כשהפירורים מוכנים, פזרו אותם על השזיפים בשכבה אחידה.

שמים בתנור ל-25 דקות, למצב האפייה הרגיל. אחר-כך, מוסיפים עוד 3 דקות בשביל שהפירורים ישחימו קצת יותר. וזהו! טעים טעים טעים.

תגובת הבעל: פשוט רציתי קראמבל, ולא היה לי כח לבקש.
לגיטימי.