חומוס, ביתי.

(מלשון Coffee, Black)

טעים, בריא וממש ממש קל להכנה. הבאג העיקרי בתוכנית פה הוא ההשרייה. החומוס גורם לנו לחכות, וזה קצת טיזרי מצידו.

מצרכים לבישול החומוס:

  • 1/2 ק"ג חומוס (השתמשתי בזן הדס, לא חושבת שזה מאוד משמעותי)
  • כפית סודה לשתייה
  • 1.5 ליטר מים רותחים
  • כף מלח

מצרכים להפיכת החומוסים המבושלים ל"סלט חומוס":

  • 4 כפות טחינה גולמית (השתמשתי במלאה, יכול לעבוד גם עם רגילה)
  • 2 כפות שמן זית
  • 3/4 כוס מים
  • מיץ מלימון שלם (או כפית גדושה של מלח לימון, אם אין לכם)
  • תבלינים! מלח, פלפל, סומאק, שום גבישי עבה, טימין.

ו.. מתחילים: לוקחים כלי גדול ושופכים לתוכו את החומוס היבש. ממלאים אותו במים עד כ-3 ס"מ  מעל החומוס (השליש הראשון של האצבע). מפזרים כפית של סודה לשתייה בתוך המים ומשרים ל-12 שעות. אם במהלכן גיליתם שהחומוס  לא מכוסה במים – כסו אותו מיד! הוא די צמא.

אחרי ההשרייה, סננו את החומוס באמצעות מסננת. זו גם הזדמנות טובה לגלות חומוסים מכוערים \ גרגירי תירס שהתגנבו לחומוס. ההזדמנות הזו תחזור על עצמה בסוף הבישול, אבל החומוס יהיה חם יותר (מפתיע, נכון?) . לשיקולכם.

יאללה לסיר: את החומוסים המסוננים זרקו לסיר יחד עם ליטר וחצי של מים (לכסות את החומוס + 2 קצוות אצבע) ומבשלים על אש גבוהה כחצי שעה. אחרי רבע שעה יופיעו הרים של קצף אפור מלוכלך עם מרקם די תמוה. בעזרת כף, זרקו אותם לפח (כן, לא לכיור. די מגעיל לנקות את זה מהכיור אחר כך. מניסיון) ותמשיכו לבשל.

אחרי חצי שעה החומוסים יהיו רכים ולעיסים. המרקם שאני שואפת למצוא הוא הקדם-פירה. לא רוצה רך מדי אבל לא קשה ושובר שיניים.

סננו את החומוס באמצעות מסננת והרבה מאוד מים קרים. יש האומרים לשמור את המים של החומוס, אני חושבת שזה לא מוסיף. תזכרו שאלה המים שהביאו לכם את הקצף המגעיל ממקודם. לא ממליצה.

2014-04-20 14.23.28

במעבד המזון: שפכו את החומוסים לתוך המעבד, יחד עם הטחינה, המים, שמן הזית ומיץ הלימון. יש לכם שלוש נקודות החלטה:

  • התיבול. עשיתי שתי וריאציות (הרבה תיבול, מעט תיבול). שתיהן קיבלו תגובות חיוביות מאוד, אבל אני חובבת של תיבול כבד.
  • המרקם. יותר זמן במעבד מזון + יותר מים(חצי כוס) = מרקם יותר חלק וממרחי.
  • אפשר לשמור גרגירי חומוס שלמים לקישוט בהגשה, וגם סתם לנשנוש.

וריאציית מעט התיבול כוללת 1.5 כפיות מלח, 2 כפיות סומאק, 2 כפיות טימין, רבע כפית פלפל שחור, כף וחצי שום גבישי עבה.

טעים

האדום מבין השניים קיבל פי 2 מהתיבול לעיל. שניהם טעימים, באמת.

להגשה – קערה, קצת פפריקה ושמן זית מעל, ופיתה טובה לנגב איתה. או מצה. או ירק. או מזלג. מה שבא לכם.

וידויים ועוגת בננה

שיקרתי.
הפוסט הזה לא יהיה קשור לטיול. במקום לספר לכם על היופי של מפלי הניאגרה או ההיסטוריה האלטרנטיבית של וושינגטון – קיבלתם עוגת בננה. האמת שבעיניי זה דיל משתלם. עוד וידוי – הפוסט הזה חיכה שבוע בתנור. בלי שום סיבה.

בננה זה פרי שקל וכיף להנות ממנו, אבל בל נשכח שיש לו ערך קלורי די גבוה יחסית לפרי – 90 קק"ל -ל-100 גר'. זה אפילו לא נחשב דיאטטי, אז אין טעם לשקר לעצמנו – זה קינוח אמיתי.
מה שמתסכל במתכונים לעוגת בננות הוא שכולם מגיעים בתבנית של אינגליש קייק. למעשה ספר מתכונים אחד הלך רחוק וקרא לעוגת הבננה "לחם בננות".
לא הייתה לי שום כוונה לאפות לחם בננות. אולי כי אני לא אוהבת שמרים, אולי כי פשוט רציתי לעשות משהו טוב עם בננות שנראות כאילו מחר הן ילכו לפח, ואולי כי בעלי היקר השתמש בשתי תבניות האינגליש קייק שלנו בשביל לאפות לחם.

וידוי נוסף(השלישי עד כאן) – אין הבדל ענק בין עוגת פירות בחושה אחת לאחרת. בלי בושה אני מעתיקה חלקים נבחרים  מהמתכון לעוגת המנגו וניל, שיאלץ לשכב במגירה (או באתר) עד חזרתם של המנגואים המתוקים.

העוגה יצאה טעימה מאוד, רכה מאוד אבל נמוכה. אולי בעתיד אצליח לאפות עוגות גבוהות. אולי בעתיד אכין את אותה עוגה בתבנית יותר קטנה. שאיפות הן ללא ספק אלמנט מכריע בדרך להצלחה.

מצרכים לעוגה:

  • 3 ביצים
  • 3 בננות בשלות (זה דבש, אל דאגה) לעוגה עצמה
  • 2 כוסות קמח מלא מנופה
  • 2 כפיות תחליף סוכר (או יותר, לחובבי המתוק מאוד)
  • כוס וחצי רסק תפוחים
  • 2 כפיות אבקת אפייה
  • 1 כף גדושה שקדים טחונים (זה מוסיף למרקם של העוגה)
  • 2 כפיות קינמון

בונוסים:

  • 2 בננות נוספות לקישוט
  • פירות יער שונים לפי הטעם

ו.. מתחילים: חממו את התנור ל-180 מעלות. לתוך מעבד המזון הכניסו את 3 הבננות, חלמוני הביצים, רסק התפוחים, הקינמון והשקדים הטחונים וערבבו 3 דקות.
הקציפו את החלבונים יחד עם תחליף הסוכר, עד לקבלת קצף יציב (כזה שאפשר לעשות בו צורות עם המערבל).

בלילות – האיחוד: העבירו את תכולת המיקסר לקערה, הוסיפו את אבקת האפייה וקפלו פנימה את החלבונים המוקצפים (קפלו = לערבב במעגלים, כך שההקצפה תשמור על הנפח שלה).
אם אתם בעסקי פירות היער, עכשיו יהיה הזמן הנכון להוסיף אותם לבלילה.
הוסיפו את 2 כוסות הקמח (המנופה, כן?) וערבבו במעגלים את הקמח לתוך הבלילה.
תפסיקו לערבב כשאתם לא רואים שאריות קמח. הבלילה קצת מצטמצמת, וזה בסדר. לקמח יש נטייה לעשות את זה.
עוד משהו עשיתי היה לפרוס את 2 הבננות (שהשארתי לבונוסים) לעיגולים קטנים ולשקע אותם בתוך העוגה.
העבירו את הבלילה לתבניות ויאללה לתנור (180 מעלות, כאמור): העוגה הייתה מוכנה תוך 45 דקות. חוק הקיסם תקף בעוגה הזו (הכניסו קיסם למרכזה, יבש == מוכן).

 העוגה מוצלחת בוודאות. העזנו להשאירה 2 חתיכות אחרונות על הספה והן נטרפו על ידי בלה, הכלבה המורעבת.
בלה-Out!

אורז עם עוף וירקות, או עדכונים מהחזית האמריקאית

בהחלט עבר יותר מדי זמן מאז הפוסט האחרון. זה לא היה רצוני, אבל היה מחייב – תקופה לחוצה מאוד עברה על כוחותינו. בין לחץ בעבודה, מועד ב' די קשה והכנות לטיול לא נשאר לי הרבה זמן לבלוגי היקר.
בזמן הזה כמובן שבישלתי. אשתף אתכם בכמה חוויות (קולינריות יותר ופחות) מארצות הברית (וניו יורק בפרט).
סנאי!! בגדול, סנאי הוא עכבר עם זנב. ובכל זאת, אני לא חושבת שאני מסוגלת להפסיק להתלהב מהם.
יש מגוון פירות וירקות שלא רואים אצלנו הרבה. בראש ובראשונה, פירות היער. כל מה שרואים אצלנו בחנויות קפוא ומיובא. חוץ מזה, ירקות בצבעים מוזרים. תפו"א אדום, לבן ושחור (למרות שהוא די סגול).
והגזרים!
אכלנו בכמה מקומות שונים עד עכשיו. המחירים נעים בין זול מאוד (נקניקיות בלחמניה שנמכרות ברחוב) לבין מחירים סטנדרטיים לארץ.
פירות הים מאוד דומים במחיר, כשזה מגיע למסעדות. נחמד לגלות שהם קיימים גם ב-Fast Food האמריקאי, והמחירים בהתאם.

זה לא מאוכל מהיר

 כשנוסעים לחודש, שיקולי אוכל טעים\כסף הם מאוד משמעותיים. מתוך השיקול הזה הכנו ארוחה צנועה עם מצרכים מקומיים. מזהירה – ירקות במנהטן די יקרים.

המצרכים:

  • 2 כוסות אורז מלא.
  • 2 גזרים.
  • בצל גדול.
  • פלפל אדום גדול (יעבוד עם כל סוג של פלפל).
  • תערובת ברוקולי-כרוב(אפשר גם רבע כרוב וראש ברוקולי בינוני).
  • 1 קילו בשר עוף.
  • שמן זית.
  • קומקום מלא.
  • תבלינים נוספים לבחירתכם: מלח, פלפל, בזיליקום, פפריקה, כמון, שום גבישי.

הכנות: קצצו דק את הבצל, הפלפל, והגזר. במידה ואתם לא משתמשים בתערובת של ברוקולי-כרוב קצוצים, חתכו לרצועות דקות וקצרות יפות. את הבשר חותכים גם כן לריבועים קטנים, ושומרים בצד.

(כל סאגת האורז היא העתקה חסרת בושה מהמתכון הזה)

נתחיל מהאורז: הרתיחו קומקום מלא במים, ובמקביל שימו סיר על האש עם 2 כפות שמן זית. שפכו את האורז לתוך הסיר וטגנו אותו כ-2 דקות. הטיגון עוזר לקצר את זמן הבישול. פחות או יותר בזמן הזה, המים ירתחו. שימו 2 1/4 כוסות מים לכל כוס אורז, והמשיכו לבשל על אש גדולה (כן, אני יודעת שעל האריזה כתוב להנמיך את הלהבה!). אני נוהגת לערבב פעם ב-4 דקות, ושאר הזמן לכסות את האורז.

בערך אחרי 15 דקות, האורז יתחיל להפגין סימני מצוקה בדמות "נגמרו לי המים! הצילו!". תנו לו עוד שפריץ קטן, ותטעמו. סיכוי סביר שהוא כמעט מוכן. רואים בד"כ נקודה לבנה בודדה (שאריות של הקשה) על גרגיר אורז בודד  ברגע זה ממש כבו את האש, שימו טיימר על 20 דקות וכסו את האורז. המים שנשארו בסיר ימשיכו את תהליך הבישול ויספגו באורז. התוצאה תניב אורז מוכן, שלא מגיע בגושים.
פיניש אחרון עם האורז – לסנן אותו במסננת דקה, ולשפוך עליו המון המון מים, עד שהנוזל שיוצא מתחתית המסננת שקוף.

יאללה לרוטב! בסיר רחב מחממים 2 כפות שמן זית, ומטגנים בו את הבצל, עד להשחמתו. מוסיפים את הגזר ומתבלים בכלל תבלינינו לפי הטעם. בשלב זה מוסיפים 2 כוסות מים ומתבלים בשנית, בשביל ליצור "רוטב". זה יצור טעם של אידוי ולא של טיגון. לא לשכוח לערבב!

מכניסים את כל שאר הירקות בבת אחת, ומתבלים שוב. אחרי 10 דקות של ערבובים תטעמו ותגלו שכל הירקות רכים:

את העוף כדאי להכניס ממש בסוף ולתת לו מינימום זמן בתבשיל – הכניסו אותו לתוך הסיר וערבבו היטב. אפשר להפסיק אחרי שכל החתיכות לבנות לחלוטין (כ-5 דקות אחרי הכנסתו).
ערבבו את הרוטב והאורז, והמנה מוכנה.

לי זה הלך מצויין עם סלט קטן של עגבניה, עלי תרד ובצל סגול, אבל זה רק בונוס נחמד.

באורח פלא, אין לי תמונה של התוצר הסופי. אפשר לקרוא לזה עצלנות ביתית בניו יורק. מבטיחה שזה בכל זאת היה טעים.
לסיום, סנאי!!
סנאי-Out.

עוגת מנגו-וניל

יש לי סטייה כשזה מגיע לקניות דרך האינטרנט. מה לא קניתי? החל משמלות כלה, המשך במוצרי חשמל וכלה במקלות וניל. הם היו נורא זולים!(כמו גם שמלות הכלה..)
עד עכשיו, הם שכבו אצלנו בשקט במקרר, עושים ריח מסתורי שכזה.
מנגו זה פרי הקיץ האהוב עליי, מאז שגיליתיו לפני מספר שנים. עד אז הוא היה בגדר סוד, משהו מסתורי שמפיקים ממנו משקה. עד ללפני שבוע, המנגו אצלי הגיע בשתי וריאציות: מנגו, שייק עם מנגו.
ואני רציתי עוגת מנגו. החיפוש הזה היה די דל, לא ראיתי משהו שממש פיתה אותי. דווקא אתמול, בעודי עושה את טייק 2 של העוגה הזו, ראיתי את המתכון הזה, דומה אבל שונה. מנגו הוא פרי מתוק מאוד, ולכן לא צריך הרבה סוכר במתכון הזה. רק אם ממש ממש ממש חסר לכם.

החיסרון העיקרי של העוגה הזו הוא הלכלוך. דרוש מעבד מזון, מיקסר חשמלי ושתי קערות. והתבניות. מלא כלים שבעלי צריך לשטוף אחר כך (פוסט על זה יגיע בקרוב)
המצרכים מספיקים ל-4 מאפינס יפים ותבנית אינגליש-קייק רחבה, או לתבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ.

מצרכים לעוגה:

  • 4 ביצים
  • 4 מנגואים בינוניים (או 3 גדולים) בשלים(רכים), בצבע כתום (ירוק = חמוץ, כתום = מתוק)
  • 3 מקלות וניל (או 2 כפיות תמצית וניל, לנטולי המקלות)
  • 2 כוסות קמח מלא מנופה
  • 2 כפות תחליף סוכר (או יותר, לחובבי המתוק מאוד)
  • כוס רסק תפוחים
  • שקית אבקת אפייה

לקצפת (לא חובה, אבל מומלץ):

  • שמנת לקצפת (38%)
  • 2 כפות תחליף סוכר (גם פה אפשר יותר)

יש כל מיני מתכונים שבהם יש אבקת אפייה וסודה לשתייה. למה צריך גם וגם?! בתוך אבקת אפייה יש סודה לשתייה!!
ו.. מתחילים: חממו את התנור ל-180 מעלות. תחתכו את המנגו בכל דרך לבחירתכם. יש אנשים שמקלפים עם קולפן, אני בעסקי הקיפודים. חותכים פלח בצד הרחב, עושים בפלח חתכים בצורת שתי וערב ומוציאים את הריבועים לתוך קערה. אני מנקה עם האצבעות את השאריות.

את מקלות הוניל חוצים, ומוציאים את הגרירים באמצעות סכין (או ציפורניים). הגרגירים קצת מודבקים זה על זה, אז צריך למרוח אותם בתוך המנגואים שחתכנו קודם. הסבר נחמד למקלות הוניל ניתן למצוא פה.
מפרידים את הביצים, ושמים את החלבונים בצד. את החלמונים מכניסים למערבל המזון יחד עם המנגו, גרגירי הוניל, רסק התפוחים. מערבבים 2 דקות, ובזמן הזה מקציפים את החלבונים.
הקציפו את החלבונים יחד עם שתי כפות הסוכר, עד לקבלת קצף יציב (כזהשאפשר לעשות בו צורות עם המערבל).
בלילות – האיחוד: העבירו את תכולת המיקסר לקערה הכי גדולה שלכם, אתם תצטרכו אותה. קפלו פנימה את החלבונים המוקצפים (קפלו = לערבב במעגלים, כך שההקצפה תשמור על הנפח שלה)

הוסיפו את 2 כוסות הקמח ואת שקית אבקת האפייה. גם פה – ערבבו במעגלים את הקמח לתוך הבלילה. שימו לב לא לערבב יותר מדי – קמח מלא יכול להיות כבד, וערבוב מסיבי מדי יגרום לעוגה לאבד את המרקם המיוחד שלה.

תפסיקו לערבב כשאתם לא רואים שאריות קמח. הבלילה קצת מצטמצמת, וזה בסדר. לקמח יש נטייה לעשות את זה. העבירו את הבלילה לתבניות (עד גובה של שלושת-רבעי התבנית, העוגה תופחת יפה) ויאללה לתנור (180 מעלות, כאמור): קאפקייקס היו מוכנים תוך 35 דקות, והעוגה תוך 45. העוגה לא צריכה להיות לגמרי יבשה מבפנים. כשהיא מתקררת היא הכי טעימה.
אם יצא לכם קצת יבש או אם חפצה נפשכם בתוספת מגניבה – ערבבו חצי כוס ליקר שנאפס תפוזים\אמרטו\ברנדי עם חצי כוס מים רותחים. תודה גל!
אחרי שהיא מתקררת, אפשר ואף מומלץ לקשט בקצפת טרייה (פשוט.. לערבב שמנת לקצפת עם סוכר)

ואם מישהו תהה, האלגברה הליניארית שמתחת לצלחת זה בדיוק מה שהייתי אמורה לעשות בזמן שהכנתי את זה. בשתי הפעמים.
העוגה די דיאטטית (כמובן חוץ מהקצפת), ולכן גוררת מעט מאוד רגשי אשם.

אחח, מנגו.

אורז אדום בנוסח יענו הודי

כשגרתי בבית של ההורים, אחד המאכלים השנואים עליי היה האורז. אמא תמיד הייתה מכינה אותו מפוצץ בכורכום, נטול תבלינים אחרים, ותמיד מגיע כבלוקים קשים. לא כיף.
אין לי מושג מה זה אוכל הודי. ההיתקלויות הבודדות שלי בו כללו ביקור אחד במסעדת אינדירה בת"א, שהשאירה רושם.. תמוה. לא כזה שגרם לי לרצות עוד, בכל אופן.

על כן, לא ברור לי למה החלטתי לנסות את השילוב הזה של אורז-קרם קוקוס-קארי.

המצרכים:

  • כוס אורז אדום (אפשר גם מלא או לבן, אבל הוראות הבישול הן עליכם!)
  • פחית קרם קוקוס (אפשר גם חלב קוקוס למי שרוצה לדלל את הקלוריות, אבל הרוטב יצא דליל בהתאם)
  • שני גזרים
  • בצל גדול
  • חבילת ערמונים מבושלים (100 גר')
  • אבקת קארי
  • שמן זית
  • תבלינים נוספים לבחירתכם: מלח, פלפל, שום גבישי, ציפורן טחון, אגוז מוסקט טחון.
מי שממש ממש שונא כל דבר שקשור לקוקוס, יכול להשתמש בשמנת מתוקה לבישול.

הכנות: קצצו את הגזרים, הערמונים והבצל בקוביות יפות. בגלל שלגזר יש זמן בישול\טיגון די ארוך, אני אוהבת לדחוף אותו למיקרוגל ל-3 דקות. הוא יוצא רך וטעים ויותר טוב מזה – לא מבזבז לי את הזמן.

נתחיל מהאורז: הרתיחו קומקום מלא במים, ובמקביל שימו סיר על האש עם 2 כפות שמן זית. שפכו את האורז לתוך הסיר וטגנו אותו כ-2 דקות. הטיגון עוזר לקצר את זמן הבישול. פחות או יותר בזמן הזה, המים ירתחו. שימו 2 1/4 כוסות מים לכל כוס אורז, והמשיכו לבשל על אש גדולה (כן, אני יודעת שעל האריזה כתוב להנמיך את הלהבה!). אני נוהגת לערבב פעם ב-4 דקות, ושאר הזמן לכסות את האורז.
בערך אחרי 17 דקות, האורז יתחיל להפגין סימני מצוקה בדמות "נגמרו לי המים! הצילו!":

תעזרו לאורז בכוס מים נוספת מהקומקום המלא-לשעבר שלנו. אחרי עשר דקות נוספות של בישול על אש גבוהה יקרה מצב דומה, אבל טעימה תעזור לכם להבין שהאורז כמעט כמעט מוכן. ברגע זה ממש כבו את האש, שימו טיימר על 20 דקות וכסו את האורז. המים שנשארו בסיר ימשיכו את תהליך הבישול ויספגו באורז. התוצאה תניב אורז מוכן, שלא מגיע בגושים (אמא, תראי ותלמדי!).


פיניש אחרון עם האורז – לסנן אותו במסננת דקה, ולשפוך עליו המון המון מים, עד שהנוזל שיוצא מתחתית המסננת שקוף.

יאללה לרוטב! בסיר רחב מחממים 2 כפות שמן זית, ומטגנים בו את הבצל, עד להשחמתו. מוסיפים את הגזר (שהוצאנו מהמיקרוגל, כן?) ומערבבים היטב. מתבלים את הגזר והבצל בקארי (כפית גדושה היא מעל ומעבר), מלח,פלפל ושום גבישי לפי הטעם. מי שאוהב ורוצה לחזק את הארומה של המנה – קורט ציפורן טחון וקורט אגוז מוסקט. ניסיתי פעם גם עם ג'ינג'ר ויצא מעולה.

כסו את הגזר והבצל בתכולתה של פחית שלמה של קרם קוקוס. ערבבו טוב והביאו לרתיחה. אחרי הרתיחה, הוסיפו את הערמונים.
ערבבו את האורז עם הרוטב, וסיימנו!

את הרוטב אפשר ומומלץ להכין במקביל לבישול האורז, אבל זה לגמרי תלוי במידת הקשב שיש לכם לבילוי הזה במטבח.
כל ניסיונותיי במתכון הזה בווריאציות שונות שלו (אורז בסמטי מלא, אטריות אורז) נגמרו בליקוקי צלחת אינטנסיביים.

PS: לכל הסקרנים, סאגת השזיפים לא נגמרה. להיפך. גם בסופ"ש הזה קנינו כמה קילוגרמים של שזיפים (בשני שקלים!!). בקרוב – קציצות שזיפים, ממרח שזיפים, פאי שזיפים, שקשוקת שזיפים ועוד! בקרוב.

קראמבל שזיפים, או – מה עושים עם בעל לא צייתן?

יש לנו בעיות תקשורת. זה נכון. קורים מקרים רבים שבהם אני אומרת דבר מסויים, והתוצאה שונה לחלוטין. היום, למשל, הוא החליט לפנק אותי ביום שבו אבלה בבית, והוא יסבול לבד, בחום, בקניות. ציידתי אותו ברשימה. לכאורה הכל בסדר.

ואז הוא חוזר הביתה עם סלסלה של שזיפים.

בחיאת ראבאק, עוד שזיפים? עוד לא סיימנו את השזיפים של השבוע שעבר. שוכבים לנו 20 שזיפים בשלבים שונים של התעייפות. "הם עלו 3 שקלים לקילו!", הוא מפציר בי.
בסדר, בסדר. לא צריך להשתגע. נעשה קראמבל.

הסוד הגדול עם קראמבל טוב הוא שאין סוד גדול. כמה פשוט, ככה טעים. זה עובד נהדר עם סוגים שונים של פירות (במיוחד תותים ופירות יער – אבל זו לא העונה).
הוריאציה שלי היא שילוב של שני מתכונים, והתוצאה לא מאכזבת.

מצרכים לפירורים:

  • 1 כוס קמח מלא
  • 1 כוס שקדים טחונים
  • 3/4 כוס קוואקר עבה (אני אוהבת עבה, הדק לא מורגש מספיק) (No pun intended)
  • 3 כפות סוכר-לייט (גם סוכר תופס)
  • חופן ערמונים ופקאנים
  • 2 כפיות קינמון
  • 5-6 כפות שמן קנולה (אפשר גם שמן אחר, רק לא זית)

מצרכים לתערובת השזיפים:

  • 20 שזיפים (אדומים ו\או כתומים מבפנים)
  • 2 כפות סילאן
  • 1/2 לימון

הכנתי בתבנית מלבנית, חד"פית, שקונים בסופר ודורשת יחסית הרבה שזיפים. כלל האצבע פה הוא לכסות את קרקעית התבנית לגמרי (בלי חורים), ואז להוסיף עוד שלושה-ארבעה.

חותכים את השזיפים. קראתי לזה "שיטת הרישול", או "אם-אף-אחד-לא-ישים-לב-למה-להתאמץ?". חלק מהזמן יצא לי קצוץ דק, סלט סטייל, וחלק מהזמן חיפפתי לחלוטין וזרקתי חתיכות גדולות. את הזרעים ומה שמקיף אותם שמתי בצד, למשהו אחר (אולי בפוסט אחר, נראה).

קצצנו ונהנינו? סחטו מיץ מחצי לימון (עשיתי ידנית), הוסיפו את הסילאן ויאללה לערבב. המבחן האמיתי לאיזון בין החמוץ למתוק הוא הטעם של האצבע אחרי ערבוב אינטנסיבי.
קוריוז משעשע לגבי סילאן: יש הבדל תהומי בין סירופ סילאן לבין סילאן טבעי. מזמינה אתכם להסתכל במרכיבים של כל אחד מהם, בהזדמנות הבאה שאתם בסופר.

זו הייתה מרבית העבודה, וזה הזמן להדליק את התנור ולכוונו ל-180 מעלות. ועכשיו, לפירורים!

מערבבים את כל החומרים היבשים יחדיו, ומוסיפים את השמן בהדרגה. הכי חשוב – להגיע לרמת פירוריות אמיתית – כדי שנוכל להינות מהקראנץ' בהמשך.כשהפירורים מוכנים, פזרו אותם על השזיפים בשכבה אחידה.

שמים בתנור ל-25 דקות, למצב האפייה הרגיל. אחר-כך, מוסיפים עוד 3 דקות בשביל שהפירורים ישחימו קצת יותר. וזהו! טעים טעים טעים.

תגובת הבעל: פשוט רציתי קראמבל, ולא היה לי כח לבקש.
לגיטימי.