חומוס, ביתי.

(מלשון Coffee, Black)

טעים, בריא וממש ממש קל להכנה. הבאג העיקרי בתוכנית פה הוא ההשרייה. החומוס גורם לנו לחכות, וזה קצת טיזרי מצידו.

מצרכים לבישול החומוס:

  • 1/2 ק"ג חומוס (השתמשתי בזן הדס, לא חושבת שזה מאוד משמעותי)
  • כפית סודה לשתייה
  • 1.5 ליטר מים רותחים
  • כף מלח

מצרכים להפיכת החומוסים המבושלים ל"סלט חומוס":

  • 4 כפות טחינה גולמית (השתמשתי במלאה, יכול לעבוד גם עם רגילה)
  • 2 כפות שמן זית
  • 3/4 כוס מים
  • מיץ מלימון שלם (או כפית גדושה של מלח לימון, אם אין לכם)
  • תבלינים! מלח, פלפל, סומאק, שום גבישי עבה, טימין.

ו.. מתחילים: לוקחים כלי גדול ושופכים לתוכו את החומוס היבש. ממלאים אותו במים עד כ-3 ס"מ  מעל החומוס (השליש הראשון של האצבע). מפזרים כפית של סודה לשתייה בתוך המים ומשרים ל-12 שעות. אם במהלכן גיליתם שהחומוס  לא מכוסה במים – כסו אותו מיד! הוא די צמא.

אחרי ההשרייה, סננו את החומוס באמצעות מסננת. זו גם הזדמנות טובה לגלות חומוסים מכוערים \ גרגירי תירס שהתגנבו לחומוס. ההזדמנות הזו תחזור על עצמה בסוף הבישול, אבל החומוס יהיה חם יותר (מפתיע, נכון?) . לשיקולכם.

יאללה לסיר: את החומוסים המסוננים זרקו לסיר יחד עם ליטר וחצי של מים (לכסות את החומוס + 2 קצוות אצבע) ומבשלים על אש גבוהה כחצי שעה. אחרי רבע שעה יופיעו הרים של קצף אפור מלוכלך עם מרקם די תמוה. בעזרת כף, זרקו אותם לפח (כן, לא לכיור. די מגעיל לנקות את זה מהכיור אחר כך. מניסיון) ותמשיכו לבשל.

אחרי חצי שעה החומוסים יהיו רכים ולעיסים. המרקם שאני שואפת למצוא הוא הקדם-פירה. לא רוצה רך מדי אבל לא קשה ושובר שיניים.

סננו את החומוס באמצעות מסננת והרבה מאוד מים קרים. יש האומרים לשמור את המים של החומוס, אני חושבת שזה לא מוסיף. תזכרו שאלה המים שהביאו לכם את הקצף המגעיל ממקודם. לא ממליצה.

2014-04-20 14.23.28

במעבד המזון: שפכו את החומוסים לתוך המעבד, יחד עם הטחינה, המים, שמן הזית ומיץ הלימון. יש לכם שלוש נקודות החלטה:

  • התיבול. עשיתי שתי וריאציות (הרבה תיבול, מעט תיבול). שתיהן קיבלו תגובות חיוביות מאוד, אבל אני חובבת של תיבול כבד.
  • המרקם. יותר זמן במעבד מזון + יותר מים(חצי כוס) = מרקם יותר חלק וממרחי.
  • אפשר לשמור גרגירי חומוס שלמים לקישוט בהגשה, וגם סתם לנשנוש.

וריאציית מעט התיבול כוללת 1.5 כפיות מלח, 2 כפיות סומאק, 2 כפיות טימין, רבע כפית פלפל שחור, כף וחצי שום גבישי עבה.

טעים

האדום מבין השניים קיבל פי 2 מהתיבול לעיל. שניהם טעימים, באמת.

להגשה – קערה, קצת פפריקה ושמן זית מעל, ופיתה טובה לנגב איתה. או מצה. או ירק. או מזלג. מה שבא לכם.

אורז אדום בנוסח יענו הודי

כשגרתי בבית של ההורים, אחד המאכלים השנואים עליי היה האורז. אמא תמיד הייתה מכינה אותו מפוצץ בכורכום, נטול תבלינים אחרים, ותמיד מגיע כבלוקים קשים. לא כיף.
אין לי מושג מה זה אוכל הודי. ההיתקלויות הבודדות שלי בו כללו ביקור אחד במסעדת אינדירה בת"א, שהשאירה רושם.. תמוה. לא כזה שגרם לי לרצות עוד, בכל אופן.

על כן, לא ברור לי למה החלטתי לנסות את השילוב הזה של אורז-קרם קוקוס-קארי.

המצרכים:

  • כוס אורז אדום (אפשר גם מלא או לבן, אבל הוראות הבישול הן עליכם!)
  • פחית קרם קוקוס (אפשר גם חלב קוקוס למי שרוצה לדלל את הקלוריות, אבל הרוטב יצא דליל בהתאם)
  • שני גזרים
  • בצל גדול
  • חבילת ערמונים מבושלים (100 גר')
  • אבקת קארי
  • שמן זית
  • תבלינים נוספים לבחירתכם: מלח, פלפל, שום גבישי, ציפורן טחון, אגוז מוסקט טחון.
מי שממש ממש שונא כל דבר שקשור לקוקוס, יכול להשתמש בשמנת מתוקה לבישול.

הכנות: קצצו את הגזרים, הערמונים והבצל בקוביות יפות. בגלל שלגזר יש זמן בישול\טיגון די ארוך, אני אוהבת לדחוף אותו למיקרוגל ל-3 דקות. הוא יוצא רך וטעים ויותר טוב מזה – לא מבזבז לי את הזמן.

נתחיל מהאורז: הרתיחו קומקום מלא במים, ובמקביל שימו סיר על האש עם 2 כפות שמן זית. שפכו את האורז לתוך הסיר וטגנו אותו כ-2 דקות. הטיגון עוזר לקצר את זמן הבישול. פחות או יותר בזמן הזה, המים ירתחו. שימו 2 1/4 כוסות מים לכל כוס אורז, והמשיכו לבשל על אש גדולה (כן, אני יודעת שעל האריזה כתוב להנמיך את הלהבה!). אני נוהגת לערבב פעם ב-4 דקות, ושאר הזמן לכסות את האורז.
בערך אחרי 17 דקות, האורז יתחיל להפגין סימני מצוקה בדמות "נגמרו לי המים! הצילו!":

תעזרו לאורז בכוס מים נוספת מהקומקום המלא-לשעבר שלנו. אחרי עשר דקות נוספות של בישול על אש גבוהה יקרה מצב דומה, אבל טעימה תעזור לכם להבין שהאורז כמעט כמעט מוכן. ברגע זה ממש כבו את האש, שימו טיימר על 20 דקות וכסו את האורז. המים שנשארו בסיר ימשיכו את תהליך הבישול ויספגו באורז. התוצאה תניב אורז מוכן, שלא מגיע בגושים (אמא, תראי ותלמדי!).


פיניש אחרון עם האורז – לסנן אותו במסננת דקה, ולשפוך עליו המון המון מים, עד שהנוזל שיוצא מתחתית המסננת שקוף.

יאללה לרוטב! בסיר רחב מחממים 2 כפות שמן זית, ומטגנים בו את הבצל, עד להשחמתו. מוסיפים את הגזר (שהוצאנו מהמיקרוגל, כן?) ומערבבים היטב. מתבלים את הגזר והבצל בקארי (כפית גדושה היא מעל ומעבר), מלח,פלפל ושום גבישי לפי הטעם. מי שאוהב ורוצה לחזק את הארומה של המנה – קורט ציפורן טחון וקורט אגוז מוסקט. ניסיתי פעם גם עם ג'ינג'ר ויצא מעולה.

כסו את הגזר והבצל בתכולתה של פחית שלמה של קרם קוקוס. ערבבו טוב והביאו לרתיחה. אחרי הרתיחה, הוסיפו את הערמונים.
ערבבו את האורז עם הרוטב, וסיימנו!

את הרוטב אפשר ומומלץ להכין במקביל לבישול האורז, אבל זה לגמרי תלוי במידת הקשב שיש לכם לבילוי הזה במטבח.
כל ניסיונותיי במתכון הזה בווריאציות שונות שלו (אורז בסמטי מלא, אטריות אורז) נגמרו בליקוקי צלחת אינטנסיביים.

PS: לכל הסקרנים, סאגת השזיפים לא נגמרה. להיפך. גם בסופ"ש הזה קנינו כמה קילוגרמים של שזיפים (בשני שקלים!!). בקרוב – קציצות שזיפים, ממרח שזיפים, פאי שזיפים, שקשוקת שזיפים ועוד! בקרוב.

קראמבל שזיפים, או – מה עושים עם בעל לא צייתן?

יש לנו בעיות תקשורת. זה נכון. קורים מקרים רבים שבהם אני אומרת דבר מסויים, והתוצאה שונה לחלוטין. היום, למשל, הוא החליט לפנק אותי ביום שבו אבלה בבית, והוא יסבול לבד, בחום, בקניות. ציידתי אותו ברשימה. לכאורה הכל בסדר.

ואז הוא חוזר הביתה עם סלסלה של שזיפים.

בחיאת ראבאק, עוד שזיפים? עוד לא סיימנו את השזיפים של השבוע שעבר. שוכבים לנו 20 שזיפים בשלבים שונים של התעייפות. "הם עלו 3 שקלים לקילו!", הוא מפציר בי.
בסדר, בסדר. לא צריך להשתגע. נעשה קראמבל.

הסוד הגדול עם קראמבל טוב הוא שאין סוד גדול. כמה פשוט, ככה טעים. זה עובד נהדר עם סוגים שונים של פירות (במיוחד תותים ופירות יער – אבל זו לא העונה).
הוריאציה שלי היא שילוב של שני מתכונים, והתוצאה לא מאכזבת.

מצרכים לפירורים:

  • 1 כוס קמח מלא
  • 1 כוס שקדים טחונים
  • 3/4 כוס קוואקר עבה (אני אוהבת עבה, הדק לא מורגש מספיק) (No pun intended)
  • 3 כפות סוכר-לייט (גם סוכר תופס)
  • חופן ערמונים ופקאנים
  • 2 כפיות קינמון
  • 5-6 כפות שמן קנולה (אפשר גם שמן אחר, רק לא זית)

מצרכים לתערובת השזיפים:

  • 20 שזיפים (אדומים ו\או כתומים מבפנים)
  • 2 כפות סילאן
  • 1/2 לימון

הכנתי בתבנית מלבנית, חד"פית, שקונים בסופר ודורשת יחסית הרבה שזיפים. כלל האצבע פה הוא לכסות את קרקעית התבנית לגמרי (בלי חורים), ואז להוסיף עוד שלושה-ארבעה.

חותכים את השזיפים. קראתי לזה "שיטת הרישול", או "אם-אף-אחד-לא-ישים-לב-למה-להתאמץ?". חלק מהזמן יצא לי קצוץ דק, סלט סטייל, וחלק מהזמן חיפפתי לחלוטין וזרקתי חתיכות גדולות. את הזרעים ומה שמקיף אותם שמתי בצד, למשהו אחר (אולי בפוסט אחר, נראה).

קצצנו ונהנינו? סחטו מיץ מחצי לימון (עשיתי ידנית), הוסיפו את הסילאן ויאללה לערבב. המבחן האמיתי לאיזון בין החמוץ למתוק הוא הטעם של האצבע אחרי ערבוב אינטנסיבי.
קוריוז משעשע לגבי סילאן: יש הבדל תהומי בין סירופ סילאן לבין סילאן טבעי. מזמינה אתכם להסתכל במרכיבים של כל אחד מהם, בהזדמנות הבאה שאתם בסופר.

זו הייתה מרבית העבודה, וזה הזמן להדליק את התנור ולכוונו ל-180 מעלות. ועכשיו, לפירורים!

מערבבים את כל החומרים היבשים יחדיו, ומוסיפים את השמן בהדרגה. הכי חשוב – להגיע לרמת פירוריות אמיתית – כדי שנוכל להינות מהקראנץ' בהמשך.כשהפירורים מוכנים, פזרו אותם על השזיפים בשכבה אחידה.

שמים בתנור ל-25 דקות, למצב האפייה הרגיל. אחר-כך, מוסיפים עוד 3 דקות בשביל שהפירורים ישחימו קצת יותר. וזהו! טעים טעים טעים.

תגובת הבעל: פשוט רציתי קראמבל, ולא היה לי כח לבקש.
לגיטימי.